החלטה בתיק ע"ע 37188-11-11

1.      לפנינו בקשה לחיוב המשיבה בהפקדת ערובה בסך 25,000 ש"ח להבטחת הוצאותיו של המבקש בהליך הערעור שהגישה המשיבה על פסק דינו של בית הדין האזורי לעבודה בחיפה מיום 24.10.11 (השופטת דלית גילה ונציגי הציבור גב' וולקן ומר שחר; ע"ב 3370/08).

הדיון בבית הדין האזורי

2.      בבית הדין האזורי תבעה המשיבה, עובדת זרה תושבת נפאל, אשר עבדה כמטפלת סיעודית אצל המבקש, הפרשי שכר מינימום, גמול עבודה בשעות נוספות ובמנוחה השבועית, פיצויי פיטורים, דמי הבראה, פדיון חופשה ופיצויי הלנת שכר.

בית הדין האזורי דחה את התביעה במלואה, בין השאר בשל התנהגות בחוסר תום לב של המשיבה, אשר הסתירה את ההתקשרות הראשונית שלה, במסגרת חוזה עבודה עם חברה אחרת, אשר הסדירה את הגעתה מנפאל לשם העסקה כעובדת סיעודית אצל מטופלים בישראל.

3.      ביום 21.11.11 הגישה המשיבה ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי לבית דין זה בו ערערה, בין השאר על קביעותיו של בית הדין לעניין מהימנותה וכי פעלה בחוסר תום לב וכן על קביעתו כי לא התקיימו יחסי עבודה בין הצדדים.

בנוסף, ערערה המשיבה על קביעתו של בית הדין כי חוק שעות עבודה ומנוחה התשי"א-1951 אינו חל עליה בהיותה עובדת סיעוד זרה.

4.      ביום 22.12.11 הגיש המבקש הבקשה דנא להפקדת ערובה בה טען כי המשיבה יצאה את גבולות הארץ, כי לא ציינה את כתובתה בהודעת הערעור וכן לא צורף לו ייפוי כוח החתום כדין.

בשל כך, טען המבקש, מקנן בו החשש כי המשיבה  אינה עומדת מאחורי הערעור אלא עמותה או ארגון בעלי אינטרסים זרים אשר ב"כ המשיבה הינו אחד מהם.

עוד ציין המבקש כי סיכויי הערעור נמוכים, באשר הינו כנגד קביעות עובדתיות אשר נקבעו על ידי בית הדין קמא וכי בשילוב עובדה זו והעובדה כי לא ניתן יהיה לאתר את המשיבה על מנת להיפרע ממנה ההוצאות אשר תיפסקנה לטובתו - יש להורות על הפקדת ערובה.

5.      המשיבה הגיבה לבקשה וטענה כי זכות הערעור היא זכות קוגנטית אשר לא ניתן להתנות עליה  וכן דחתה את טענתו של המבקש כאילו גוף זר עומד מאחורי הגשת הערעור. עוד טענה המשיבה כי מעולם לא נמנעה מתשלום הוצאות, זאת מכיוון שלא הושתו  עליה הוצאות בהליך בבית הדין האזורי וכי הוגש לבית הדין ייפוי כוח.

כן ציינה המשיבה את כתובתה העדכנית במדינת נפאל.

6.      המבקש השיב לתגובה כי המשיבה נמנעת, באמצעות בא כוחה, מלהבהיר האם היה לה עניין בהגשת הערעור וזאת, נוכח העובדה, כי יצאה את גבולות הארץ מבלי אפשרות לשוב עוד טרם מתן פסק הדין מושא הערעור.

בשל כך, טוען המשיב, על ב"כ המערערת להבהיר נקודה זו מבלי לשחרר עצמו באמירה כללית, לפיה קיים בתיק בית הדין ייפוי כוח  וכן להבהיר כיצד, לאחר שהובהר כי המשיבה עזבה את ישראל, יובטח ע"י המערערת, תשלום ההוצאות, ככל שייפסקו, על ידי  בית דין זה, לטובת המבקש.

דיון והכרעה

7.      מעמדה של זכות הגישה לערכאות נדון לא אחת בפסיקת בית המשפט העליון ובפסיקתו של בית דין זה שראו בו זכות ה"נעלה" מזכות יסוד ומנגד, קמה זכותו של הצד שכנגד שלא להיגרר להליכי סרק ושלא לבוא לידי חסרון כיס, אם וככל שתדחה התביעה כנגדו.

בהעדר הסדר ספציפי לעניין חיוב בעל דין בהפקדת ערובה להבטחת הוצאות בחוק בית הדין לעבודה, התשכ"ט-1969, או בתקנות אשר תוקנו מכוחו, נקבע בפסיקת בית דין זה כי במקרים המתאימים, ובהתחשב במיוחד שבמשפט העבודה ניתן לאמץ את הוראת תקנת 519 לתקנות סדר הדין האזרחי,התשמ"ד-1984, שעניינה חיוב תובע להפקיד ערובה להבטחת תשלום הוצאות הנתבע, היה ותדחה תביעתו . בעניין אבו נסאר, הותוו אמות המידה לחיוב תובע תושב ישראל, תושב שטחים ותושב זר בהפקדת ערובה להבטחת הוצאות הנתבע.

לעניין עובד זר, נקבע:

"כשהתובע הוא עובד זר -  יברר בית הדין תחילה, אם הוא נמנה על תושבי מדינה החתומה על אמנת האג. נמצא כי כך הוא, יהיו שיקולי בית הדין דומים לאלה הנוהגים כלפי תובע שהוא תושב ישראל.

נמצא כי אין האמנה חלה, יהיה המעסיק חייב בהוכחת אחד מאלה: התביעה שהוגשה נגדו מופרכת על פניה; ייגרם למעסיק נזק של ממש כתוצאה מהגשת התביעה; העובד לא מילא אחר חיובים שהושתו עליו בעבר בפסיקתו של בית הדין."